View מסלול חיי לאה (אוחיון) סטריק in a larger map
יום שני, 10 בינואר 2011
יום ראשון, 9 בינואר 2011
ספורו של חפץ - סידור
זהו סידור שבו אבא של אבא שלי ( סבא ניסים ) קיבל אותו בעלייה לתורה בבר מצווה במרוקו , וזה חשוב לנו מאוד בהעברת תורשה .
יום ראשון, 2 בינואר 2011
יום ראשון, 19 בספטמבר 2010
סיפורה של לאה סטריק ומשפחתה
לאה נולדה בשנת 1935. התאריך המדויק לא ידוע. כיום סבתי בת 75 . היא גדלה בעיר אגאדיר בדרום מערב מרוקו. לאביה קראו אברהם ולאימה קראו עליזה . לאה היא אחות גדולה ל-2 בנים דוד ושלמה. דוד קטן ממנה בחמש שנים ושלמה ....
תאור הבית במרוקו:
בית קרקע עם חצר גדולה מרוצפת בסגנון ערבי כשבאמצע באר . בית בסגנון ערבי מודרני, שלושה חדרים, חדר אחד לסבתא לאה, אחד שימש כמחסן למוצרי מזון , בחדר נוסף לדוד וההורים .
מרוצף בריצוף ערבי ובו באר לשאיבת מים , מתמלא ממי-תהום .
לא היו מים זורמים .
הבית היה מחוץ לשכונה היהודית ולכן נחשב לבית טוב ויקר יותר .
בחצר הבית גרה עוד משפחה שבו היה הסנדלר השכונתי .
סבתא לאה למדה בבית ספר יהודי ששמו " אליאנס " למדה צרפתית , לא למדו לימודי יהדות – רק בחופש הגדול , ובחגי היהודים בבית הכנסת
העלייה ממרוקו של סבתא לאה ומשפחתה:
שלמה עלה לארץ במסגרת עליית הנוער בגיל 11. הוא עלה לבד כשההורים עדיין היו במרוקו
דוד האח הקטן עלה עם כל המשפחה עלה לארץ בשנת 1957 .
סבא שלי , ניסים , היה פעיל עלייה במרוקו מטעם המוסד , נקראו "המסגרת " .
סבא ניסים היה מבריח את היהודים שרצו לעלות לישראל. הוא היה מארגן דרכונים מזויפים , ומסמכים אחרים על מנת לעזוב את מרוקו ולהגיע לישראל.
בתקופה זו היהודים ממרוקו רצו לעלות לישראל בכל מחיר .
סבתא לאה היא הבת הבכורה ולכן דאגה לכל המצרכים והמסמכים לעלייה .
ואברהם היה רב שוחט ועסק בעניינים שקשורים בדת , ולמעשה היה סמכות הדתית במחוז בדרום מרוקו .
סבתא לאה דאגה לחינוך אחראי לצעירים , למרות שאבי המשפחה היה
רב , סבתא לאה התעקשה שאחיה הצעיר ילמד בבית ספר צרפתי ולא בבית ספר יהודי . תקופת הילדות הייתה תקופה מקבילה להקמת מדינת ישראל , והיהודים ציינו את יום העצמאות בסתר זאת משום שהשלטון המרוקאי , אסר על היהודים לחגוג או לציין כל אירוע הקשור במדינת ישראל .
כך למשל הסתירו היהודים את דגלי ישראל .
עד שנת 1956 הצרפתים שלטו במרוקו כשהתחלף השלטון החיים הפכו קשים , העלייה לישראל הייתה בלתי לגאלית .
הערבים לא מנעו מהיהודים את דתם .
הם יצאו במוצאי שבת כדי להסיח את דעת הערבים .
סבא שלי , ניסים , סיפר סיפור כיסוי מה לומר אם הם יתפסו .
לא לקחו כלום , פרט לציוד אישי .
באותה נסיעה נסעו גם יהודים וכל אחד סיפר את סיפור הכיסוי .
למרות שכולם ידעו מה היעד של כולם .
העלייה נמשכה חודש ימים .
מאגאדיר לטנג'יר – נסיעה של יומיים .
בטנג'יר ישנו במלון Hotel La fayette .
מטנג'ר לצפון מרוקו – מחוז ספרדי מלילה .
שהו שבועיים שם ומשם נסעו במעבורת למחנה לגיברלטר .
שם שהו במחנה של הצבא הבריטי שבועיים – Laco .
במחנה – לינה בפחונים עם 20 מיטות , וחדר אוכל מרכזי .
משם באונייה למרסיי ושם עלו מטוניס , מצרים יהודים עלו לאוניה . באוניה – ( medditerane ) ביוונית .
הצוות היה יווני ואוכל לא היה כשר .
סבתא לאה – עבדה כאחראית תחנת דלק וחנות חלקי חילוף , פנצ'רייה .
דודה חסיבה וניסים היו ראשי הקהילה ובעלי הון רב .
קיבלו מוצרים מהג'וינט ומחלקים ליהודים , בגדים , מזון .
במרוקו כתבו בכתב רש"י וקראו בעברית .
סבתא לאה גדלה בעיר אגאדיר במרוקו.
בגיל 21 עלתה לארץ עם הוריה , ואחיה הקטן דוד .
אחיה , שלמה , עלה בגיל 11 עם עליית הנוער .
סבתא לאה הגיעה באונייה כמו יתר העליות מאפריקה ואירופה .
חייה של סבתי היו טובים במרוקו , הייתה פרנסה וקהילה יהודית. אך קשה מאוד היה לחיות במדינה מוסלמית כיהודיה .
היא הרגישה שמקומה במדינה של יהודים .
כל המשפחה גרה ביפו בשנותיה הראשונות ולאט לאט התפזרו ברחבי הארץ , רכשו בתים והתאקלמו .
ממרוקו אי אפשר היה להביא ציוד , רק מעט בגדים משום שהעלייה הייתה בלתי חוקית ובין לילה היו צריכים לעזוב שמא המוסלמים יעצרו את העלייה .
הירשם ל-
רשומות (Atom)